איי אי ג'י חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' קסקליאר ואח'

פסק דין

במסגרת דיון הוכחות מיום 24.2.14, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי התובעים לא הצליחו להרים את נטל השכנוע והבאת הראיות המוטלים עליהם כהליך שבשגרה בדין האזרחי בכדי לזכות בתביעתם.

לא הוכחה בפניי טענת סטיית רכב הנתבעים אל עבר נתיב נסיעת רכב התובעים כסיבה בגינה התרחשה התאונה שבין הרכבים. זיקוק עדויות הצדדים על יתר הראיות בתיק, מוביל לטעמי למסקנה שונה לגמרי וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית, הוכח כי רכב התובעים התכוון לפנות ימינה במרחק של עשרות מטרים בודדים ממקום אזור התאונה, בעוד שמגמת רכב הנתבעים היתה להמשיך ישר. כוונה זו גם נלמדת מהשרטוט שצייר התובע 2 בטופס הודעתו (שם נראה רכבו בבירור בנתיב נסיעת רכב הנתבעים) ומעדות הנהגים המעורבים [עמ' 1 שורה 9 לעדות התובע 2 ועמ' 2 שורה 6 לעדות הנתבע 1]. פירושו של דבר הוא כי אינטרס ביצוע הסטייה מצוי בתחומם של התובעים.

שנית, תצורת הנזקים ברכב התובעים מסוג מכת מעיכה באזור הכנף הימנית קדמית וסמני שפשוף באזור הטמבון הימני, מחזקת את עמדת הנתבעים בדבר סטיית רכב התובעים למסלולם ולא להיפך שכן כפי שניתן לראות מתמונות רכב התובעים אזור הכנף הימנית הינו בולט יותר ברכבם ועל כן בעת סטייה ימינה, סביר כי זה יינזק תחילה לכדי מכת מעיכה ובהמשך, בשל המשך נסיעת רכב הנתבעים ישר יתגלו גם סמני שפשוף באזור הכנף הקדמית ימנית. בהקשר לכך, טענת התובע 2 בדבר סטיית רכב הנתבעים מסוג גורר ונגרר לעברו מנתיב ימין לשמאל אינה מתיישבת עם מיקום התאונה ברכב הנתבעים בנגרר שכן בעת מעבר מנתיב ימין לשמאל, נוהג הנגרר להתרחק ימינה שכן החלק הקדמי שמאלי של הגורר הוא זה שמוביל את ביצוע המעבר שבין הנתיבים. במקרה שבו חלף הגורר את פני רכב התובעים ואז ביצע את הפנייה שמאלה, היינו צפויים לראות מכת מעיכה באזור הטמבון ימני קדמי ולא באזור הגלגל, שכן זהו החלק שהיה בא במגע ראשון עם הנגרר.

שלישית, התובע 2 העיד כי לא ראה את התאונה אלא רק הרגיש את מכת ההתנגשות [עמ' 1 שורה 10 לפרו' הדיון] ועל כן מסקנתי היא כי הוא אינו יכול להעיד ממה שראו עיניו על התרחשותה. זאת ועוד, באותה נשימה ציין זה כך: "אי אפשר היה לראות את הרכב שלו כי הוא היה נגרר" [שם, בשורות 11-12]. מכאן שעד זה אינו שולל את העובדה שנכנס לנתיב נסיעת רכב הנתבעים לשם מעבר בין נתיבים אך מתוך טעות לא הבחין בנגרר (עמו אירעה התאונה) אלא אך לכל היותר בגורר. זאת ועוד, לא ברור הכיצד זה התובע 2 לא ראה את רכב הנתבעים סוטה לנתיבו שעה שאין מחלוקת כי התאונה התרחשה בינו ובין רכב ארוך לו קשור נגרר ( על אורכו העיד הנתבע 1, בעמ' 2 שורה 7 לפרו' הדיון) הנוסע מלפניו עובר לתאונה. סטיית רכב ארוך מעין זה (שאף הוביל באמצעות הנגרר אופניים, כעדות הנתבע 1 בעניין זה בעמ' 2 שורות 8-9 לפרו' הדיון) בעת שכמעט כולו חלף על פני רכב התובעים, אינה עניין שבשגרה והיא נראית לעין מלפנים.

לעומתו, העיד הנתבע 1 כי ראה את מנח הרכבים לאחר התאונה כמנח המתואר בהודעת עד התובעת (המצביע על סטיית רכב התובעים לעברו) זאת כיוון שעצר מיד את רכבו עם הישמע מכת התרחשות התאונה [עמ' 2 שורה 2-3 לפרו' הדיון]. עדות זו תואמת גם את האמור לעניין זה בטופס הודעתו בכתב.

סוף דבר, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות, למעט שכר התייצבות הנתבע 1 למתן עדות בסך 350 ₪ שישולם על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: